אוסלנדר, שלו ושות' - עורכי דין ונוטריון

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו א 070050/96

בפני השופטת דליה אבי גיא תאריך: 2.12.03

בעניין:

יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ

התובעת ש. אוסלנדר ואח' ע"י ב"כ עו"ד

נ ג ד

לפיד אליהו יעקב

הנתבע צחי איתן ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

1. יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ, התובעת, היא חברה העוסקת ביבוא ושיווק כלי רכב מתוצרת ג'נרל מוטורוס, איסוזו, סאאב ואופל, אשר בזמנים הצריכים לתביעה, ניהלה עסקיה בין היתר, באולמות תצוגה ובמשרדים בנכס אשר בדרך פתח תקווה 76 בת"א, שם הוצגו כלי רכב פרטיים המשווקים על ידי התובעת.

2. מר לפיד אליהו יעקב, הנתבע (ביחד עם אחיו), קיבל במהלך חודש ינואר 1995 רכב חדש, מסחרי, מדגם G.M.C ואנדורה מ.ר. 18 - 296 - 20 (להלן: "הרכב"), אשר נרכש מאת התובעת באמצעות הסכם ליסינג עם חברת פמה ליסינג בע"מ (להלן: "פמה" או "חב' הליסינג").

5129371

בסמוך לאותו מועד, חברת חסידים לפיד בע"מ, חברה הקשורה בנתבע, קיבלה לידיה רכב מסחרי מסוג סיירה שנת ייצור 1995 מ.ר. 08 - 561 - 57 (להלן: "הרכב הנוסף") אשר אף הוא נרכש מאת התובעת, באמצעות הסכם ליסינג עם ח.ל. מימון ושירותים בע"מ (להלן: "ח.ל. מימון" או "חב' הליסינג").נ

3. ברכב נתגלו ליקויים והוא טופל ותוקן במוסך התובעת,תוך שהנתבע מקבל מהתובעת רכב חלופי, לתקופת התיקון.ב

4. הנתבע גילה אי שביעות רצון מהתיקון שבוצע ברכב, לפיכך דרש את החלפתו, לחלופין ביטול העיסקאות לרכישת הרכב והרכב הנוסף.ו

5. במהלך חודש אפריל 1996 החל הנתבע להפגין בפתח משרדי ההנהלה והתצוגה לרכבים פרטיים של התובעת, ובין השאר חילק ללקוחות התובעת (אשר נכנסו ו / או יצאו מאולם התצוגה) כרוזים בהם התריע שלא לעשות טעות ע"י קנית רכב אצל התובעת, ותלה שלטים המכפישים את התובעת.נ

6. בין הצדדים התנהל דין ודברים, הן לעניין סיום ההפגנות וההכפשות, הן לעניין שחרור הרכב מהמוסך והחזרת הרכב החלופי והן בעניין תנאים לרכישת כלי הרכב, חזרה, על ידי התובעת.ב

7. משסירבה התובעת להענות לכל דרישותיו של הנתבע, דהיינו תשלם את כל חובותיו לפמה ולח.ל. מימון ותרכוש ממנו את הרכבים במחיר מחירון, חזר זה להפגין מול משרדי התובעת ואולם התצוגה המרכזי שלה, בסתיו (תקופת החגים) 1996.ו

טענות התובעת:

1. התנהגותו של הנתבע מהווה גרימת נזק מכוון לתובעת.נ

2. התנהגותו של הנתבע מהווה מטרד ליחיד, שכן הוא מתנהג באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש התובעת במקרקעיה או להנאה הסבירה מהם.ב

3. הנתבע נוהג כלפי התובעת בתרמית.ו

4. התנהגותו של הנתבע מהווה שקר מפגיע.נ

5. התנהגותו של הנתבע מהווה עבירה של סחיטה באיומים והפרת חובה חקוקה.ב

6. הנתבע גרם לתובעת נזקים לתדמיתה, שמה הטוב והמוניטין שלה, כאשר התובעת משקיעה כספים רבים בבנית תדמיתה ונכסה העיקרי הוא שמה הטוב ושמם הטוב של מוצריה, והתנהגותו של הנתבע גרמה לתובעת נזק רב, הן ממשי והן עתידי בשל פגיעה בלקוחות פוטנציאליים.ו

7. התנהגותו של הנתבע פגעה במכירת כלי הרכב אצל התובעת, כאשר הפגיעה היא מתמשכת.נ

התובעת העריכה את הנזק שנגרם לה עד מועד הגשת התביעה, כתוצאה מתנהגות הנתבע, בסך 150,000 ₪.ב

טענות הנתבע:

1. הנתבע טוען כי רכש שני כלי רכב פגומים, התובעת לא תיקנה את הליקויים בכלי הרכב וכל פעולותיו הינן ניסיונות לקבל מהתובעת את זכויותיו, היינו החלפת כלי הרכב או ביטול העיסקאות, החזר כספי ופיצוי על נזקים.ו

2. הנתבע טוען כי לא איים, לא ניסה לסחוט התובעת, לא הטריד ולא הכפיש את שמה.נ

3. הנתבע מכחיש כי חילק כרוזים.ב

4. הנתבע מכחיש כי הפגין, אלא טוען כי הגיע למקום בו התקיימה הפגנה כדי ללמוד את טענות המפגינים.ו

5. הנתבע טוען כי לא שילם בגין תיקון הרכב, משלא קיבל תמורה. משלא תוקן הרכב, גם לא היה מקום להחזרת הרכב החלופי.נ

6. הנתבע גם מכחיש את כל טענות התובעת כלפיו, מכחיש את כל המעשים המיוחסים לו וטוען כי לא נגרמו לתובעת כל נזקים בשל מעשיו.ב

דיון:

אציין מיד כי למרות הכחשות הנתבע בכתב ההגנה, הרי הוכח בפני כי הנתבע אכן הפגין בפתח משרדי ההנהלה ואולם התצוגה של התובעת, אשר בדרך פתח תקווה 76 בת"א, במהלך חודש אפריל 1996 ואחר כך שוב בתקופת החגים של ראש השנה 1996, תוך שהוא מחלק כרוזים בנוסח נספח א' לכתב התביעה, תולה שלטים המכפישים את התובעת והמוצרים המשווקים על ידה ופונה ללקוחות התובעת על מנת להניאם מלרכוש מוצרי התובעת (ראה פרוטוקול מיום 19.12.01 ו - 6.2.02 עדי תביעה, וכן תמונות ת / 2, ופרוטוקול מיום 30.3.03 ו - 5.11.98 - דברי הנתבע עצמו וגם סיכומי הנתבע סעיף 5 סייפא וסעיף 6).ו

כן הוכח בפני כי לאחר שרכבו של הנתבע הוכנס למוסך התובעת לצורך תיקון, נמנע הנתבע לפרוע השיק על סך 16,880 ₪ משוך ליום 22.6.96 (שכן שיק זה חזר עקב אי כיסוי ולא מחמת ביטולו על ידי הנתבע), שניתן בידי התובעת כתמורה לתיקון.

כן נמנע מהוצאת הרכב מהמוסך לאחר תיקונו ונמנע מהחזרת הרכב החלופי, והכל כעולה מנספחים ב' ו - ג' לכתב התביעה, מכתבים שהופנו לנתבע מיום 28.4.96 ו - 30.4.96 (ראה גם פרוטוקול 6.2.02).

עוד הוכח בפני כי הסכם מחודש אוגוסט 1996, בין התובעת לנתבע, לפיו תרכוש התובעת את כלי הרכב במחיר מחירון נכשל, בשל חוב שחייב הנתבע כלפי חברות הליסינג, או מי מהן (ראה עדות הנתבע בפרוטוקול מיום 30.3.03) ועקב דרישתו מהתובעת, כי תפרע את חובו לחברות הליסינג (ראה עדות התביעה מיום 6.2.02 וכן סיכומי הנתבע בסעיף 4 סייפא).

כן הוכח הקשר שבין מועדי ההפגנות לבין ניהול מו"מ או כישלון מו"מ בין הנתבע והתובעת, כאשר הנתבע מודה שפעולותיו בקשר עם ההפגנות נועדו להפעיל לחץ על התובעת להסכים לדרישת הנתבע (ראה דברי הנתבע פרוטוקול מיום 5.11.98 ו - 30.3.03).

אציין עוד כי הנתבע עשה עלי רושם גרוע ביותר. בעוד אשר עדות עדי התביעה התאפיינה - באופן כללי - בקו רצוף, אמין וסדור, הרי הנתבע חזר וסתר את תצהירו, את דבריו שלו בעדותו וניכר בו כי מתאים תשובותיו בהתאם לצרכים המשתנים תוך כדי החקירה, כאשר לצורך כך, מקריב - ובקלות יתרה - את חובת אמירת האמת.

כאמור, התובעת טוענת כי מעשיו של הנתבע מהווים עבירה לפי סעיף 163 (4) לחוק העונשין, שכן עמד על המשמר, ליד מקום עיסקה של התובעת, בדרך ביטוי אסורה כפי שנקבעה בפרשת סוכנויות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' שמול ניר, וזאת במטרה להכריח את התובעת לעשות מה שאינה חייבת לעשות על פי דין, דהיינו להכנע לדרישותיו הכספיות של הנתבע.

עוד טוענת התובעת כי מעשיו של הנתבע מהווים עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין, שכן איים על התובעת שאם לא תיענה לדרישותיו כאמור, ישוב ויפגין מול אולמות התצוגה שלה במטרה לפגוע בשמה הטוב, תוך פרסום השמצות מוצריה, והכל על מנת לכפות עליה להכנע לדרישותיו.

אין מחלוקת, לאחר בדיקת הראיות אשר הונחו בפני, כי אכן הנתבע ביצע את המעשים המיוחסים לו על ידי התובעת, וכי מטרתו היתה לגרום לתובעת להכנע לדרישותיו הכספיות.

לפיכך טוענת התובעת, כי מעשיו של הנתבע כאמור, מהווים הפרה של חובה חקוקה אשר עולה כי עוולה בנזיקין, בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין, ולפיכך עליו לפצותה על נזק שגרם לה.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי היה במעשיו של הנתבע כדי להוות מטרד ליחיד, כמוגדר בסעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין, באשר הפריע לשימוש של התובעת במקרקעיה, בין השאר הפריע באותם מבצעי הפנינג שבוצעו בחצרי התובעת, על המדרכה בחזית אולמות התצוגה, תוך שהוא חודר למקרקעי התובעת ומפריע לעסקיה.

אין מחלוקת עובדתית לגבי זכותה של התובעת במקרקעין או לגבי מעשים ופעולות שביצע הנתבע במקרקעי התובעת, אלא שהנתבע מכחיש כי גרם לתובעת לכל נזק.

כנגד טענות התובעת כאמור, מבסס הנתבע את זכותו להפגין בפתח עיסקה של התובעת, על חופש הביטוי, המעוגן בחוק כבוד האדם וחירותו.

ואולם, הלכה פסוקה היא כי חופש הביטוי אינו זכות מוחלטת ולעיתים נסוג הוא בפני זכות אחרת של הזולת.

לענייננו, נסוג בפני סעיף 58 לפקודת הנזיקין, המגביל את חופש הביטוי בקובעו כי שקר מפגיע ולענייננו, פרסום בזדון של הודעות כוזבות בנוגע לעיסקה ומוצריה של התובעת, עולה כדי שקר מפגיע, שכן ההודעות והפרסומים נעשו על ידי הנתבע באופן כללי ומול אולם התצוגה לכלי רכב פרטיים בעוד הניסיון של הנתבע ביחס לתובעת ענינו ברכבים מסחריים בלבד, ואילו אבחנה זו לא נעשתה כלל בפרסומי הנתבע; חופש הביטוי נסוג גם בפני סעיף 163 (4) לחוק העונשין, האוסר דרך ביטוי של משמר, בענייננו ליד מקום עיסקה של התובעת, כאשר ביטוי זה נועד להכריח התובעת לעשות מעשה שאינה חייבת בעשייתו, ונסוג גם בפני סעיף 428 לחוק העונשין, האוסר השמעת אמירות סחטניות.

כפי שהוכח בענייננו, השימוש בחופש הביטוי נעשה כדי לאלץ התובעת להכנע לדרישות כספיות של הנתבע, ובנסיבות אלה, יש פה שימוש בחופש הביטוי בחוסר תום לב, בניגוד לחוק איסור לשון הרע ותוך פגיעה בהוראות החוק שהובאו לעיל, והכל תוך פגיעה בזכות הקניין של התובעת ובזכותה לנהל את עסקיה ללא הפרעה מצד הנתבע.

מכאן, שבסופו של יום, הצליחה התובעת להוכיח כי הנתבע, במעשיו, גרם לה לעוולות הנטענות על ידה בכתב התביעה.

ואולם, למרות שהוכחו העוולות, לא הצליחה התובעת להוכיח נזקים של אובדן מכירות בפועל, למרות שסביר להניח כי נזקים כאלה נגרמו.

בכל מקרה, התובעת נאלצה להשקיע זמן, על מנת לנסות לגרום לנתבע להפסיק מלעוול כלפיה, וזמן ניהולי זה בוודאי שווה כסף.

לפיכך ועל פי אומדן בלבד, ועל הצד הנמוך, החלטתי לחייב הנתבע בתשלום פיצויים לתובעת בסך 5,000 ₪.

לאור התוצאה אליה הגעתי ואופן ניהול ההליך על ידי הנתבע, החלטתי להשית על הנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתנה היום ז' בכסלו, תשס"ד (2 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למשרדי ב"כ הצדדים, בדואר רשום.

דליה אבי גיא, שופטת

א 70050/96 יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ נ' לפיד אליהו יעקב