אוסלנדר, שלו ושות' - עורכי דין ונוטריון

בתי המשפט א 001247/02

בית משפט מחוזי באר שבע

תאריך: 04/04/2006

בפני: כבוד השופטת: שרה דברת

בעניין: 1. מי ערד חברה להנדסה פיתוח ובנין בע"מ (בפירוק)

2. עזריה דוד ובניו בע"מ התובע

ע"י ב"כ עוה"ד שמואל אוסלנדר

נגד

מדינת ישראל - משרד הבינוי והשכון הנתבעת

ע"י עוה"ד טל שטיין באמצעות פמ"ד

פסק דין

1.מי ערד חברה להנדסה ופיתוח בע"מ (להלן:"החברה") זכתה במכרז לביצוע עבודות מים, ביוב, כבישים ותשתיות באתר רמות בבאר-שבע. בעקבות הזכיה במכרז נחתם חוזה מס' 34/45211/96. ביצוע העבודה, נמסר לתובעת 2 (להלן:"התובעת"), העבודות כולן בוצעו על ידה, בידיעת הנתבעת ובהסכמתה והזכות לקבלת הכספים הומחתה על ידי החברה לתובעת.

אין מחלוקת בין הצדדים שכל העבודות נשוא כתב התביעה בוצעו. כמו כן, אין מחלוקת לגבי הכמויות שבוצעו. המחלוקת היא לגבי עצם הזכות לקבלת הכספים מכח החוזה, לגבי העבודות שלא היו חלק מהחוזה מלכתחילה, לאור עמדת הנתבעת כי אין לתובעת עילת תביעה חוזית, הנובעת מההתחייבות על פי החוזה.

הנתבעת מודה בחבותה לשלם כספים מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, תוך הפעלת שיקולי צדק ותום לב, כך שאלה יפעלו לחובת התובעת. מכיוון שהתשלום הוא מכח עשיית עושר ולא במשפט אין התובעת זכאית לרווח קבלני ולשאר התנאים המפורטים בחוזה, אלא להשבה בגין ההשקעה, לפי סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט - 1979. המטרה היא להעביר מסר לפיו הפרת הוראות החוק ופעולה בניגוד לדין והחלטות הממשלה לא יועילו, שכן כספי המדינה אינם רכושם של עובדי המדינה ולהתחייבויותיהם אין סמכות, כל עוד לא מולאו התנאים שפורטו בחוזה.

2.מספר חודשים לאחר צו התחלת העבודה שניתן ביום 4.6.97 (נספח ב' לתצהיר התובעת) הטילה הנתבעת על התובעת ביצוע עבודות חציבה, גריסה, מיון, מילוי, פיזור והידוק בפלח 1א' ו-1ב', עבודות שלא נכללו בחוזה המקורי, לגביהן סוכם ביום 9.9.97 (נספח יא' לתצהיר התובעת) בפגישה בה נכח יוסף גרייף, מנהל החטיבה הטכנית של הנתבעת במחוז הדרום, נציג התובעת ונציגים מטעם הפיקוח. עוד הוטל על התובעת לבצע עבודות תשתית, בפלח 1ב' כדוגמת העבודות שביצעה התובעת ע"פ הזכייה במכרז בפלח 1א'. סיכום על כך נערך בכתב ביום 2.12.97 (נספח ח' לתצהיר התובעת) בפגישה בה נכח אותו פורום של משתתפים.

3.עמדת המדינה היא שמאחר ומנכ"ל משרד הבינוי והשיכון והחשב שלה לא חתמו על התוספת לחוזה, אין בתוספת עבודה זו, שנדרשה והוזמנה על ידי עובדי משרד הבינוי והשיכון, גם אם בכירים הם, כדי להקים חוזה מחייב.

המטרה העומדת מאחורי הצורך בחתימת חשב נובעת מהקפדת המחוקק שלכל התחייבות שניתנה על ידי המדינה ינתן אישור תקציבי על ידי הגורם המוסמך, כדי שלא יעשה שימוש לא מבוקר בתקציב המוגבל וכדי שהמדינה לא תיאלץ לשאת בהתחייבויות שיטלו פקידים למיניהם, שאין בידם התמונה התקציבית במלואה. היה וביהמ"ש יעתר לתביעה יתן תוקף לחריגה מסמכות באופן שיאכוף חיוב כספי בלתי חוקי ויתן לגיטימציה לשימוש בכספי ציבור באופן שיחרוג ממסגרת התקציב שנקבע בחוזה עם החברה (סעיף 13 לסיכומי המדינה).

פועל יוצא מכך - העבודות הנוספות שסוכם עליהם (נספח ח' ויא'), אינם בגדר התחייבות תקפה לתשלום העבודה - שכן מנהל החטיבה הטכנית, מר יוסף גרייף וסגנו, מר קטילרו, לא היו מוסמכים להתחייב בשם משרד השיכון לביצוע עבודות אלה.

המדינה מסכימה שלפי סעיף 48 לחוזה הסמכות לגרייף להגדיל היקף העבודה, אך סמכות זו מוגבלת שכן לא ניתן להורות על שינויים מהותיים באופי המבנה. בענינינו המבנה היא העבודה שיש לבצעה בהתאם לחוזה. הוספת העבודות הנוספות כפי שנעשה כאן אינה בסמכות המנהל, שכן העבודות הנוספות מלכתחילה לא היו חלק מהחוזה ומהוות שינוי מהותי של החוזה. בנוסף בסעיף 13 לתנאים המיוחדים שנספחים לחוזה (נספח א לתצהיר התובעת) נקבע שבעבודות פיתוח ותשתית תבוצע פקודת שינויים שמשמעותה הכספית היא למעלה מ-10% מהיקף החוזה לאחר שעל טופסי השינויים יחתמו מורשי החתימה, כהגדרתם בחוק נכסי המדינה. מאחר ומסירת העבודות נעשתה בניגוד להוראות החוזה, לא נוצרה התחייבות תקפה של הנתבעת והוראות השינויים לא נשתכללו לכדי חוזה מחייב משלא נחתמו על ידי חשב המשרד.

האם פטורה המדינה מתשלום בעילה חוזית.

4.מסכימה אני עם עמדת המדינה, שמר גרייף שהיה מנהל החטיבה הטכנית של מחוז הדרום, שמוגדר כמנהל על פי החוזה, לא היה מוסמך למסור העבודות הנוספות של גריסה, מילוי, חפירה וחציבה שמלכתחילה לא היוו חלק מהחוזה, אלא באישור הגורמים המוסמכים אצל הנתבעת. לדעתי גורמים אלה אישרו את מסירת העבודות והשינויים בדיעבד. אין מחלוקת שמשרד הבינוי והשיכון הוציא דרישת שינויים ביום 26.12.01 (נספח יג(5) לתצהירה של התובעת. [הספרור נעשה על ידי לשם הנוחות]). במכתב הפניה של הגב' שולמית שפיגל - ס.מנהל החטיבה הטכנית לביצוע למר רזי יוסף - ס.מנהל מינהל תכנון והנדסה בירושלים - נאמר מפורשות שהתוספת במתחם לביצוע פלח 1ב' לא נכללה במכרז המקורי והעבודות במהותן לא היו שונות מאלה של פלח 1א'. בפניה זו יש גם התייחסות מפורשות לצורך בעבודות גריסה, ניפוי, מיון ופיזור החומר לשם ביצוע עבודות עפר במגרשים. אכן אין אלה עבודות שנכללו בחוזה מלכתחילה, אך אלה עבודות שאינן שונות במהותן מהעבודות אותן נדרשה התובעת לבצע במקור ואין כאן הוראה הסוטה סטיה של ממש או שינוי מהותי מאופי "המבנה" כהגדרתו בסעיף 48 לחוזה. במהות עסקינן באותן עבודות. הרי אין הבדל אם מבצעים עבודות מילוי בפלח 1א' או בפלח 1ב'. לא המיקום הוא שקובע את מהות העבודה. עבודת החציבה, הגריסה והמילוי נועדו למהות ומיהות של אותה עבודה.

5.חשב משרד הבינוי והשיכון מר דן ג'ונה העיד "שיש תהליך מסודר של מתן התחייבות לגורם חוץ... בשלב הראשון מוגשת בקשה על ידי הגורם המקצועי, במקרה הזה החטיבה הטכנית של מחוז הדרום שמעבירה את הבקשה ליו"ר ועדת מכרזים הרלוונטי, ועדת המכרזים דנה בסוגיה, בגמר הדיון מקבלים החלטה ונחתם פרוטוקול. במקרה הספציפי הזה לא איתרתי את הפרוטוקול, אך אני מניח שהוא קיים" (עמ' 31 ש' 17-21), ואחרי שנחתם פרוטוקול אפשר להוציא הגדלה או התחייבות שאמורה להיות חתומה על ידי מורשי חתימה כדי שיהיה לה תוקף (עמ' 31 ש' 21-23).

גם כאן התקיים אותו נוהל. נעשתה פנייה של הגורם המקצועי, ועדת המכרזים דנה בסוגיה וקבלה החלטה לאמץ את פניית הגורם המקצועי.

קיומו של פרוטוקול, שהנתבעת לא טרחה להציגו בפני, פירושו שהתוספות שנדרשו אושרו על ידי ועדת המכרזים. אישור ועדת המכרזים כולל בחובו גם בדיקת קיומו של תקציב לביצוע העבודה, שכן ועדת המכרזים לא תאשר ביצוע, כאשר ביצוע זה אינו מגובה בתקציב.

תמהה אני שהנתבעת לא מצאה לנכון להציג פרוטוקול זה. יודעים אנו שנחתם פרוטוקול והשינויים אושרו ע"י וועדת המכרזים כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתצהירו של ניצן קיטלרו (עמ' 5 ס' 12).

6.מרכוס זיגי, אשר בתקופה הרלוונטית שימש כמרכז הפעלה והתקשרות במשרד הנתבעת ומאז 7/03 כרכז צוות פיקוח נגב מערבי, העיד "לשאלה אם הקבלן היה מאשר שאין לו דרישות מעבר לחשבון זה היינו משלמים, אני משיב שנכון. לשאלה אם הסיבה שלא שילמנו שהוא לא היה מוכן לאשר זאת אני משיב שנכון" (עמ' 45 ש' 30 עד עמ' 46 ש' 1).

ניצן קיטלרו שמשמש כמנהל החטיבה הטכנית משנת 98' ובשנים 98'- 96' שימש כסגן מנהל החטיבה הטכנית (לביצוע), של מר גרייף, העיד שלאישור שינויים "...מקיימים מו"מ על הסעיפים הספציפיים. מעבירים אותם לאישור של ועדת חריגות במנהל התכנון וההנדסה בירושלים ובהנחה שהצד השני, הקבלן מסכים למחיר מכינים שינוי חוזה אשר נחתם על ידי יו"ר ועדת המכרזים ואח"כ על ידי מורשה חתימה מטעם המשרד" (עמ' 67 ש' 27-31).

זה התהליך שהשינויים עברו. נעשתה פניה לועדת החריגים, ניתן אישור של ועדת המכרזים, כפי שעולה מעדותו של חשב המשרד. אי הצגת הפרוטוקול עומדת לנתבעת לרועץ. אם לא היה אישור של ועדת החריגים או ועדת המכרזים, פרוטוקול זה היה מוצג בפני. מורשי החתימה לא חתמו על השינויים לא בגלל שלא היה תקציב או שהייתה חריגה ממנו או שהדבר לא אושר ע"י ועדת המכרזים אלא מכיוון שהתובעת סירבה לחתום על המחירים שהוצעו לה. לו חתמה התובעת היו מורשי החתימה המוסמכים חותמים גם כן.

אין זה מצב שהנתבעת סירבה לאשר את השינויים הנוספים בזמן אמת. כל הטענות לגבי חריגה מתנאי החוזה, טענות בתחום המנהל התקין, מדיניות ציבורית ראויה, חריגה מתקציב, הצורך בחלוקה ראויה של עוגת התקציב והצורך להרתיע את אלה שלא מקיימים החוזה כלשונו אלא בחריגה מסמכות לא באו לעולם אלא לאחר שהתובעת סרבה למחירים שהוצעו לה על ידי הנתבעת והגישה תביעתה. בהתנהגות זו בא לידי ביטוי חוסר תום הלב שבטענות הנתבעת.

בביצוע עבודה זו אין חריגה מתקציב, שכן התובעת סיימה עבודתה בהיקף נמוך מהאומדן ונוצר עודף תקציבי (סעיף 7 לתצהיר קיטלרו). יתרה מזו העבודות שבוצעו בסופו של יום על ידי התובעת היו מתוקצבות מראש (עמ' 69 ש' 13-17, ס' 7 (ב) ו-(ג) לתצהיר קיטלרו).

7.כאמור, הסיבה היחידה שהשינויים לא נחתמו ע"י מורשי החתימה מקורה במחלוקת לגבי המחירים ולא משום שיקול אחר המועלה בטיעוני הנתבעת כיום. מן הראוי היה שטענות אלה לא יטענו על ידי המדינה, כאשר השינויים עברו אישור של ועדת החריגים והן של ועדת המכרזים ולהם אישור תקציבי, ואי החתימה היא לא מפאת סירוב מורשי החתימה לחתום בזמן אמת בפן העקרוני אלא מפאת סירובה של התובעת להסכים למחירים המוצעים לה.

הנתבעת נתפסת לפן הטכני לפיו החשב לא חתם. אכן עובדתית זה נכון אבל החשב היה חותם לו היתה הסכמה של התובעת למחירים. החשב לא סירב לחתום משום שסבר שאין לאשר השינויים בדיעבד מפאת התנהלות התובעת, או מי מפקידי הנתבעת אלא שהדבר לא הובא בפניו לאור עמדת התובעת. בנסיבות אלה קבלת הכמויות והעבודה על ידי הנתבעת הם שיוצרים את החוזה המחייב. כאשר ועדת החריגים וועדת המכרזים אישרו השינויים, הרי שקמה התחייבות חוזית של הנתבעת כלפי התובעת וכל שנותר שנוי במחלוקת הם המחירים בגין הכמויות שאושרו.

8.זאת ועוד, טוענת הנתבעת כי עובדיה חרגו מסמכותם. לא ראיתי שננקטו הליכים כלשהם כנגדם. נהפוך הוא, גרייף וקיטלרו קודמו בתפקידם. כאשר נשאל קיטלרו לעניין החריגה מסמכות השיב שלא היתה כל חריגה מסמכות והם פעלו במסגרת סמכויותיהם וכל העניין יבדק בהמשך.

הייתי מצפה מגוף ציבורי הסבור שעובדיו חרגו מסמכותם וכתוצאה מכך הוגשה תביעה לתשלום של כ-14 מליון ש"ח שיערוך בירור ובדיקה מקיפה זה מכבר, יסיק מסקנות ויביא תוצאות הבדיקה גם לידיעת ביהמ"ש. במיוחד כשהתביעה הוגשה עוד ביום 3.12.02 והיה די והותר זמן לערוך כל הבירורים הנדרשים וגם להעמיד האחראים לדין, אם אכן חרגו מסמכותם. עצם העובדה שלא רק שלא נעשה דבר עד היום, אלא שאותם אנשים גם קודמו, אומרת דרשני.

9.בעובדות הספציפיות שבתיק זה, כאשר ועדת המכרזים אישרה העבודות הנוספות וכאשר החוזה לא נחתם כי הקבלן סירב למחירים שהוצעו לו, הייתי מצפה שמשרד הבינוי והשיכון יתמודד לגופו של ענין עם הסכומים הנתבעים ולא ידרש לטענות של חריגה מסמכות. חשב המשרד לא ידע לומר וגם לא בדק איזה עבודות בוצעו, איזה לא וגם לא בדק זאת גם עם האנשים שזה תפקידם (עמ' 33). אין הוא יודע - עובדה שאינה במחלוקת - שחלק מהעבודות אושרו על ידי האנשים המוסמכים בירושלים החתומים על טופס השינויים (נספח יג'), הוא הופתע לשמוע שהמחירים שנדרשו על ידי התובעים הם על פי מחירון הנתבעת (עמ' 34 ש' 7). טען שאין הוא יודע מה אומדן העלות המקורית בפלח 1א' כי לא בדק (עמ' 36 ש' 17). גם לא ידע לומר את אחוז התוספת שנדרשה למילוי פלח 1ב (עמ' 37 ש' 20-22). לא בדק מדוע טופס השינויים לא נחתם. "אני מניח שוועדת המכרזים אישרה זאת, אני לא ראיתי טופס של פרוטוקול אבל אם נעשה מאמץ, קרוב לוודאי שנמצא זאת. אני לא יודע לומר מדוע זה לא נחתם. לא ניסיתי לבדוק עם האנשים הרלוונטיים..."(עמ' 39 ש' 20-23) ולמרות כל אלה סירב לנהל כל מו"מ לסיום התביעה, למרות שלא ממש ידע העובדות הרלוונטיות כמפורט לעיל. פקיד ציבור המסרב לנהל מו"מ, כאשר גם עובדיו וגם הנתבעת בסיכומיה סבורה שמגיעים כספים לתובעת, מתנהג באופן שאינו ראוי לאדם פרטי ובוודאי שלא לפקיד ציבור.

מקובל עלי שלא חייבים להסכים לכל הצעה ודרישה כספית אך איני יכולה לקבל הגישה של סירוב פקיד ציבור מראש לנסות ולהידבר ולנהל מו"מ. גישה זו של גבהות לב, כאשר הקבלן הנזקק לו תלוי בו, אינה ראויה בפרט כאשר התובעת ביצעה העבודות על פי הוראות עובדיה הבכירים של הנתבעת שעשתה שימוש בעבודות ונהנית מהשקעות התובעת אך מסרבת לשלם תמורתן או לכל הפחות עבור חלק מהן ומסרבת לנהל מו"מ. זאת גם כאשר היא סבורה שהתובעת זכאית לכספים כלשהם מכח עשית עושר ולא במשפט.

לסיכום, אני קובעת כי ישנה התחייבות חוזית של הנתבעת כלפי התובעת באשר לעבודות נשוא תיק זה.

סכום התביעה:

10.כאמור אין מחלוקת לגבי הכמויות. המפקח טיבי סרג' מאשר את הכמויות בחשבון נספח כז' (עמ' 79 ש' 4 וראה גם ש' 26 ועמ' 78 ש' 18). העד ניצן קיטלרו מאשר שהסכום בנספח יג' לא שנוי במחלוקת (עמ' 76 ש' 16). עד זה מאשר שהסכום של 756,000 ש"ח לא שולם "...כי מי ערד לא הסכימה על מה שלא היה שנוי במחלוקת. אנו ערכנו שינויים והתובעת לא הסכימה לו" (עמ' 76 ש' 17-18). להערכתו של העד נותר חוב של כ-1,500,000 ש"ח שלא שולם (עמ' 76 ש' 19-27).

עבודות החפירה, הגריסה, המילוי וההידוק:

11.התובעת ביצעה עבודות גריסה, חפירה, מילוי והידוק בכמות של 107,026 מ"ק. מתוכם 33,757 מ"ק הועברו על ידי הנתבעת למסגרת חוזה אחר, חוזה קו המים, ושולמו שם במחיר של 29.07 ש"ח למ"ק. יתרת הכמות של 73,269 מ"ק נותרה ואושרה בחוזה נשוא התביעה (עמ' 11 נספח יג' בפריט 99.41.03.100 בפריט שמסתיים ב-110 וב-120 עדות מרכוס עמ' 50 שורות 5-8).

לטענת התובעת מנספח טו' למדים אנו כי הנתבעת אישרה מחירי עבודות הגריסה והמילוי בסך 30.85 ש"ח למ"ק ולכן אין היא יכולה לטעון למחיר נמוך יותר כאשר על פי ניתוח המחיר (נספח יז') אושר סך של 32 ש"ח למ"ק. מחיר אותו מאשר מרכוס זיגי "לשאלה אם נכון שלגבי יתרת הכמות אישרנו מחיר של 32 ש"ח למ"ק ומפנה אותי לנספח יז' , אני משיב שכן זה נכון שגם דרפקין אישר את ה-32 ש"ח למ"ק" (עמ' 50 ש' 11-12).

התובעת סומכת תביעתה על מחיר זה גם לאור העובדה שבתביעה שהוגשה על ידי הנתבעת כנגד ע.ס.מ - שהיתה אמורה לבצע העבודות מלכתחילה וסולקה מהאתר - בגין עבודות גריסה ומילוי אותן ביצעה התובעת נדרש סך של 31 ש"ח (סעיף 48.1 לכתב התביעה, נספח ט' לתצהיר התובעת). קיטלרו מאשר שאת הכסף בגין הגריסה שהתובעת ביצעה תבעו מע.ס.מ (עמ' 70 ש' 17). מנגד אומר שמדובר בשתי עבודות נפרדות. "עבודות ע.ס.מ היו עד גובה 00 והתובעת ביצעה מילוי במגרשים מעל גובה זה שלא היה באחריות ע.ס.מ ושימוש בחלק מהעודפים שהועברו מפלח 2" (עמ' 70 ש' 14-15, 19-20). הסבר זה אינו עולה בקנה אחד עם דבריו שהכסף בגין עבודות הגריסה שהתובעת ביצעה נתבע מע.ס.מ.

עיון בסעיף 48.1 בכתב התביעה נגד ע.ס.מ. מלמד שאכן נתבע בגין עבודות גריסה כולל הידוק סך של 31 ש"ח למ"ק. סעיף 48.2 לכתב התביעה נגד ע.ס.מ, מציין שהסכום הנתבע הוא בגדר "אומדן שיקום ותיקון חלקי בלבד". בסעיף 48.3 מצויין כי "עד מועד הגשת התביעה ביצעה המדינה תיקונים בעלויות של למעלה מ-8 מליון ש"ח". לא שמעתי מהנתבעת מי ביצע עבודות אלה ולמי היא שילמה, האם אין אלה חלק מהכספים הנתבעים על ידי התובעת. אם התובעת לא ביצעה - מדוע העיד קיטלרו שהכספים שנתבעו מע.ס.מ, מקורם בעבודה שהתובעת ביצעה, לתמיהות אלה לא ניתנה תשובה.

12.לעמדת הנתבעת כל שזכאית לו התובעת הוא התשלום הראוי בסך 293,076 ש"ח מכיוון שהבסיס לחישוב צריך להיות כהצעתה במכרז עבור עבודות חפירה וחציבה (סעיף 14 לכתב הכמות נספח א' לתצהיר התובעת) שם הציעה 3 ש"ח עבור חפירה ו/או חציבה בתוספת 1 ש"ח בעבור הידוק ומילוי.

עמדת הנתבעת היא כי לו התובעת היתה מתמודדת במכרז הרי שלא היה עולה בדעתה להציע מחירים כה גבוהים לביצוע העבודה והדבר אף לא תואם את המחירים שהוצעו במכרזים אחרים על פי דוגמאות שהובאו בחוו"ד של רו"ח שגב מטעם הנתבעת שם סה"כ העלות בגין כל העבודות היא 6.44 ש"ח.

מנהל התובעת, מר עזריה, הסביר כי המחיר שנקבע בחוזה של 3 ש"ח מתייחס לחפירה. אמנם זה נמצא בפרק של עבודות עפר אך עבודה זו לא כוללת העברת החומר לאזורי מילוי וחפירה הכוונה לחפירה בכבישים. "... ומכיוון שלא היה מילוי באזורי הכבישים, אז המחיר לא כלל העברה לאזורי מילוי"(עמ' 7 ש' 6-10). טוענת הנתבעת שאין לקבל עדות זו, אלא שעדות זו לא נסתרה ואיש מאנשי הנתבעת לא טען אחרת. הא ראיה שכל אנשי המקצוע מטעם הנתבעת, סברו שהחפירה והחציבה, נשוא הדיון, מחירם אינו נקוב בחוזה והנתבעת אף העריכה עלות עבודות אלה.

יתרה מזו, בעת שהתבקשה התובעת לבצע העבודות הנוספות שעניינם מילוי מגרשים בישיבה בה השתתף מר יוסף גרייף, מנהל החטיבה הטכנית מחוז הדרום (שלא זומן לעדות) (נספח יא' מיום 9.9.97) היה ברור לכל הנוגעים בדבר שהמחיר של 3 ש"ח בגין חפירה/חציבה אינו חל על העבודות הנוספות אותן נדרש הקבלן לבצע שהרי סוכם:

"א. שעבודות המילוי יעשו על פי המפרט תוך התחשבות בגודל אגרגט מקסימלי.

ב. ...

ג. ישולם לקבלן על פי השיטה בה יבחר".

13.חוו"ד של רו"ח שגב, שאינו איש מקצוע בתחום החציבה, עומדת בניגוד לעמדת אנשי המקצוע של הנתבעת, אשר בדקו מחירים אלה ואישרו אותם. זו מומחיותם של אנשים אלה וחזקה עליהם שלא היו מאשרים מחירים בלתי ריאליים ומופרזים. זאת ועוד, איש מהם לא העיד שאישרו מחירים אלה בטעות או שהוטעו לאשר מחירים אלה. משכך מעדיפה אני את עמדתם המקצועית של עובדיה הבכירים של הנתבעת אשר אישרו המחירים בזמן אמת, במסגרת תפקידם, טרם התעוררה המחלוקת על חוות דעתו של רו"ח שגב שמומחיותו הינה בראיית חשבון ולא בהנדסה ו/או בתמחור עבודות.

קיימת סתירה פנימית בטיעוני הנתבעת. מחד גיסא, טוענת שעבודות אלה לא בוצעו על פי חוזה ולכן אין להחיל עליהן את הוראות החוזה ומאידך גיסא, סבורה שיש להחיל על עבודות החציבה והחפירה את הוראות החוזה ולשלם לפי הסכום שהוצע בחוזה המקורי בסך 3 ש"ח. כאשר נוח לנתבעת, הרי החוזה הוא הבסיס, כאשר הדבר אינו תואם את טיעוניה, טוענת ההפך מכך. אם יש להתייחס לטענות חוסר תום לב, הרי זה חוסר תום ליבה של הנתבעת, לאורך כל התנהלותה בתיק זה.

מר ולרי דרפקין הממונה על עבודות עפר, פיתוח וכבישים במשרד השיכון בירושלים אישר את כל ניתוחי מחיר העבודות (נספחים טו' ו-יז' לתצהיר התובעת) (עדות מרקוס עמ' 49 ש' 24). הנתבעת לא הביאה לעדות את דרפקין שיסביר מדוע אישר מחירים אלה. מכאן ניתן להסיק שעדותו לא היתה תומכת בעמדת הנתבעת כפי שבאה לידי ביטוי בחוות הדעת של רו"ח שגב. לא רק זאת, כל נושא המחירים ואישורם היה בידיעתו של מר רזי יוסף - מנהל מינהל תכנון והנדסה ארצי בירושלים, שידע על ביצוע העבודות ונתן הסכמתו לביצוע (ת/3). הטענה כי במסגרת החשבונות החלקיים לא נדרשו תשלומים בגין עבודות גריסה ומילוי כנטען על ידי הנתבעת לא הוכחה כיוון שהחשבונות החלקיים מהם ניתן היה ללמוד זאת לא הוגשו ונספח סג' עליו סומכת הנתבעת הוא חשבון חלקי שהוצא על ידה ולא זה שהוגש על ידי התובעת.

זאת ועוד נספח יג(4) לתצהיר התובעת כולל בין היתר "דו"ח תקציב מעודכן - כמות בגמר". מסמך זה נערך על ידי הנתבעת בו אושר (עמ' 11) שינוי של עבודות נוספות בגין חציבה בבולדורים, מיון וגריסה. הנתבעת אישרה עבודות אלה במסגרת החוזה נשוא המכרז. בעקבות זאת באה גם הפניה של גב' שפיגל (שצורף לנספח יג(5)) למר רזי יוסף בה ציינה כי "לצורך ביצוע עבודת עפר במגרשים, גרס הקבלן את עודפי החציבה שנאגרו מחוץ לפלח, ניפה את האדמה ופיזר בשטח המגרשים עם הידוק". ת/3 הינו ההמשך של נספח יג' לאחר שאושר על ידי מר רזי יוסף.

14. כל צד הציג נתונים ומספרים שונים, כאשר המחירים שאושרו על ידי הנתבעת בזמן אמת שונים מאלה שנטענים בפני היום. נראה לי שיש לנהוג באופן אחיד ולהשתית את התשלום על סכומים אותם אישרה הנתבעת בעבר ועל פיהם גם שילמה. משכך יש לאשר לתובעת בגין חפירה, גריסה ומילוי סך של 29.07 ש"ח למ"ק, כפי שאושר בגין עבודות אלה עבור הכמות של 33,757 מ"ק אשר שולמה במסגרת חוזה קו המים. הנתבעת, משיקוליה ולמרות שמדובר באותה עבודה, פיצלה את הכמות שביצעה במסגרת עבודות אלה לשני חוזים, כאשר בגין סך של 33,757 מ"ק שילמה לתובעת במסגרת חוזה קו המים.

לפיכך, בגין 73,269 מ"ק עבודות גריסה מיון חפירה והידוק, זכאית התובעת לתשלום הסך של 2,129,930 ש"ח.

עבודות החציבה

15.בעבור עבודות חציבה 73,269 מ"ק דורשת התובעת סך של 18 ש"ח למ"ק. בגין החציבה של 33,757 מ"ק שילמה הנתבעת לתובעת, בחוזה קו המים, סך של 16.66 ש"ח למ"ק. כאמור, ההפרדה נעשתה משיקולי הנתבעת מבלי שלתובעת שליטה על כך.

הנתבעת ניסתה להציג מצג לפיו מדובר בעבודות שונות לחלוטין שאינן קשורות לחוזה זה וכשלה. זיגו מרכוס, התפתל קשות בחקירתו בנסיון לשכנע שעבודה זו אכן בוצעה במסגרת חוזה קו המים ולא במסגרת החוזה נשוא התביעה. רק לאחר חקירה מאומצת הסכים "... ושואל אם זה שימש למילוי מגרשים ולא קווי מים כמו שאמרתי קודם אני משיב שנכון. זה נכון שגם שולם בחוזה של קווי המים. לשאלה למה צריך לשלם מתוך סעיף תקציבי שהוא לא נכון של חוזה קווי המים כאשר זה בוצע במסגרת מילוי מגרשים אני משיב שאני לא זוכר מה היה בשנת 98. לפי הסבר של המפקח גריסה, חציבה ומיון נעשה למילוי המגרשים" (עמ' 49 ש' 14-19). כך גם למדים אנו מנספח ה' למוצגי הנתבעת. נספח ה' הינו פרוטוקול שמתייחס לחוזה קווי המים ושם צוין שהעבודה נסתיימה ונמסרה בספטמבר 98 ומנגד מצוין שניתנה הוראה להפסיק מיידית את פעולת הגריסה (סעיף 9 לנספח ה').

קיטרלו בתצהירו (סעיף 7ז') מתייחס לענין זה ואומר: "הפרוטוקול נערך במסגרת חוזה קווי מים ראשיים. אולם היה ברור לכל מי שהשתתף בפגישה זו, כי הוראה זו חלה על החוזה נשוא תביעה זו". מוסיף שבחוזה קווי המים לא מצא תוכנית המתייחסת למילוי המגרשים.

מרכוס מאשר שהתשלום עבור החציבה הוא התשלום המופיע בנספח יד' (עמ' 8) בפריט 99.57.2.045 בסך של 549,496.70 ש"ח. גם רו"ח שגב מטעם הנתבעים מאשר זאת (עמ' 10 לחוו"ד וחקירתו בבית המשפט בעמ' 82-83).

קיטלרו מאשר שעבור חציבה של 33,757 מ"ק שילמו במסגרת חוזה קו המים (עמ' 67 ש' 14) וזה שולם בנספח יד' עמ' 8 פרק 57 המסתיים ב-1510 (עמ' 68 ש' 26-28).

גם רו"ח שגב אישר בחקירתו כי הנתבעת שילמה עבור עבודות החציבה סך של 16.28 ש"ח מותאם למדד 16.66 ש"ח (עמ' 82-83).

מששולם עבור עבודות החציבה במסגרת חוזה קו המים סך של 16.66 ש"ח יש לשלם גם בגין החציבה של 73,269 מ"ק, שהינה אותה עבודה שפוצלה,כאמור, על ידי הנתבעת באופן מלאכותי, לפי אותו מחיר ובסה"כ עבור 73,269 מ"ק של חציבה סך של 1,220,662 ש"ח.

העבודות הנוספות:

16.התובעת ריכזה תביעתה לתשלום העבודות הנוספות בנספחים נא'-נב'. הנתבעת אינה חולקת על המחירים בנספחים אלה, למעט סעיפים אליהם התייחסה באופן פרטני (ס' 72 לסיכומיה) ולסעיפים אלה אתייחס בהמשך.

נספח נא' - מתייחס לעבודות בחשבון הסופי של עבודות מעל ל-150%, שאושרו על ידי הנתבעת ויש לגביהם הפרשי מחיר בסך 79,948.69ש"ח. הנתבעת לא התייחסה בסיכומיה לנספח נא' ומסכימה לסכום זה. (סעיף 72 לסיכומיה).

נספח נב' - אלה הם סעיפים בחשבון הסופי שלא אושרו על ידי הנתבעת בסך 1,180,864.76 ש"ח. בנספח זה נפלה טעות שכן לא נכללו בו ארבע המרכזיות שסופקו בעלות של 205,320 ש"ח (סעיף 99.08.120 לנספח כז'). הנתבעת ערה לכך והתייחסותה מצויה בסעיף 73(ב) לסיכומיה. הסכום בנספח זה צריך להיות 1,386,184 ש"ח.

נספח נג' - אלה הם סעיפים בחשבון הסופי של עבודות נוספות שאושרו על ידי הנתבעת ויש לגביהם הפרשי מחיר בסך 1,718,686 ש"ח.

נספח נב':

17. בנספח זה חולקת הנתבעת לגבי עבודות שבפריט 5.99.01.110 ולגבי התקנת התאורה. פריט 5.99.01.110 ענינו "נקיון, הרטבה והידוק של שכבת מצע עליונה לפני ביצוע אספלט בכביש בהם הרוחב הינו 15 מטר" בסך של 69,726.45 ש"ח. עסקינן בתמורה נוספת על עבודה שכבר בוצעה בעבר ושולמה על פי החוזה והתובעת ביצעה העבודה שוב. על פי עדות המפקח, טיבי סרג', מדובר בעבודה שאין בגינה תוספת מחיר שכן התובעת מחוייבת בשמירה על האתר ושלמות העבודה.

אין מחלוקת שעבודה זו בוצעה שוב (עמ' 79 ש' 9, עדותו של טיבי סרג'). השאלה אם זכאית התובעת לתוספת תשלום. המפקח מאשר שאכן עצר את עבודת האספלט עד לבדיקת תקינות העבודות וביקש שיומצאו לו בדיקת שמעידות על תקינות הביצוע אלא שהתובעת לא המציאה המסמכים באופן מיידי, דבר שגרם לדחיית ביצוע עבודות האספלט (סעיף 25 לתצהירו של המפקח). מנהל התובעת העיד שכאשר מגישים חשבון חלקי מדי חודש מצרפים אליו מערך הבדיקות של אותו חודש ומצרפים לוח זמנים והבדיקות הללו קיימות אצל הפיקוח. "... הם פשוט רצו חומר מרוכז של חודש בחודשו לאחר הבקשה העברנו שוב החומר" (עמ' 17 ש' 29 עד עמ' 18 ש' 3). לא נסתרה טענת הנתבעת כי עצירת העבודות מקורה באי המצאת המסמכים על ידי התובעת וכי היה על התובעת לדאוג לשלמות העבודה בעת ההפסקה ומכאן שאין לאשר לה תוספת תשלום עבור עבודות ניקיון, הרטבה והידוק.

18.הנתבעת מודה שאביזרי התאורה בפרק 99.08 לא אושרו על ידה משהחשבון הוגש רק בחודש ינואר 2001 ומפאת טעות לא נכלל בטופס השינויים. הסכום הנדרש הוא בסך 1,142,370 ש"ח.

אין מחלוקת לגבי העלות הכללית בסך 1,142,370 ש"ח. מחיר זה מאשר גם המפקח טיבי סרג' (סעיף 20-19 לתצהירו).

הנתבעת מסכימה לסכום זה אך טוענת להפחתה של 20% בגין התקנת האביזרים שאין מחלוקת שלא הותקנו על ידי התובעת. התובעת סבורה שבגין ההתקנה יש להפחית כ-3% - 4% ושיעור זה מתקזז עם עלות האחסנה של חלקי ציוד התאורה. התובעת תומכת עמדתה בעובדה שכאשר הוצאו בסופו של יום עבודות ההתקנה לביצוע עלות התקנת הציוד נעה בין 3% ל-7%.

דרישת התובעת מבוססת על כתב הכמויות שהציעה במכרז. הצעתה כוללת גם התקנה של האביזרים שבפועל לא הותקנו. התובעת אינה זכאית לקזז בגין אחסון הציוד משלא דרשה זאת אלא בעדותה בביהמ"ש.

המפקח, טיבי סרג' אשר העריך עלות ההתקנה ב-20%, העיד שאינו מתערב במחירי יחידה לעבודות נוספות ולא לעבודות חוזה. מנספח לט' ניתן ללמוד את עלות ההתקנה כאשר התאורה הוצאה לביצוע. שיעור ההתקנה נע בנספח לט בין 3% ל-7%. מן הנכון להעדיף את עלות ההתקנה שנטענה על ידי התובעת, שלה בסיס בחומר הראיות, לעומת הערכת המפקח שכלל לא ברור מה הבסיס לה. לפיכך יש להפחית מעבודות החשמל בגין התקנה סך של 5%.

התובעת זכאית בגין התאורה לסך של 1,085,251 ש"ח לאחר ניכוי 5% בגין ההתקנה.

סופו של דבר, בגין העבודות המפורטות בנספח נב' זכאית התובעת לסך של 1,259,339 ש"ח.

נספח נג':

19.הנתבעת מסכימה למחירים בפרק 99.01.090 שעניינם "תוספת הפרש מחיר לסלילת שכבת אספלט נושאת בעובי 3 ס"מ במפרצי חניה" - בסך 208,406 ש"ח, כך גם לתשלום בגין סעיף 99.01.100 עבור "שכבת אספלט נושאת בעובי 3 ס"מ ברחובות מפלסיים כולל ריסוס..." בסך 208,408 ש"ח (סעיף 76-77 לסיכומי הנתבעת) וכך גם לסעיף 99.03.110 "הגבהת תא בקרה בקוטר 220 ס"מ לגובה עד 1.50 לפי פרט מתכנן" בסך 40,258 ש"ח (סעיף 80 לסיכומים).

לגבי סעיף 99.02.010, תוספת לצינור ניקוז 40 ס"מ בעומק עד 3.50 מ'- טוענת הנתבעת להפחתה של 78,520 ש"ח ולגבי סעיף 99.02.040, תוספת לצינור ניקוז 50 ס"מ בעומק עד 3.50 מ' במקום 2.5 מ'- להפחתה של 33,671 ש"ח ובסה"כ 112,190 ש"ח, זאת בהסתמך על חוו"ד רו"ח שגב בעמ' 17-18, אשר בדק הכמויות שבוצעו, וסבור שקבלת עמדת התובעת, משמעותה שכמות הצינורות הניקוז עולה על כמות הפיזית שנמדדה בפועל ומצאה ביטויה בתוכניתAS IS .

יש לדחות טענת הנתבעת להפחתה משאנשי המקצוע מטעמה, אישרו ביצוע העבודות והמחלוקת היא לגבי המחיר. רואה חשבון מומחיותו בתחום החשבונאי. הוא לא בדק כמות העבודה שבוצעה בפועל. מכל מקום העיד מרכוס שהמחיר שאושר בירושלים הוא פחות ממחיר החוזה והוא לא מביא בחשבון את התוספת (עמ' 65 ש' 1-4).

לפיכך זכאית התובעת למלוא סכום ההפרש הנתבע בנספח נג' בסך 1,718,685 ש"ח.

האם שולם ביתר:

20.בסעיף 57 לסיכומיה טוענת הנתבעת לתשלומי יתר שביצעה לתובעת ברכיבים שונים.

החשבון הסופי שהגישה התובעת (נספח כז'), מיום 26.1.01, עומד על סכום עבודות מצטבר של 18,249,129.88 ש"ח. מרובו של סכום זה הופחתה הנחה של % 4.5 וצורפו לו התייקרויות. לאחר הפחתת הסכומים ששולמו העמידה התובעת את יתרת החשבון, בצרוף מע"מ (17%) על 5,980,428.94 ש"ח.

את ההתייקרויות חישבה התובעת עד למדד חודש 5/99 לפי הפירוט שלהלן:

בגין סכום של 11,668,203.90 ש"ח לפי עליית מדד הבניה.

בגין סכום של 2,398,398.26 ש"ח לפי מדד הסלילה.

בגין סכום של 4,063,262.86 ש"ח לפי מדד עבודות עפר.

(נספח כז' עמ' 3 לריכוז. [לשם הנוחות נחתם וסומן על ידי]).

בחשבון זה מופיע מבנה מס' 5 עבודות נוספות (כותרת עמ' 28 עד עמ' 38) שהעבודות בו מסתכמות לסכום של 6,418,998 ש"ח (לפני הפחתת ההנחה הכללית והוספת ההתייקרויות).

לא ניתן לקבל ההשוואה שעורכת הנתבעת בין נספח זה (כז') לנספח סג' (חשבון מס' 19) או לנספח סד' (חשבון מס' 20) שכן מדובר בחשבונות שנערכו על ידי שני גורמים שונים למועדים שונים (כז' על ידי התובעת, סג' וסד' על ידי הנתבעת).

גם העד מטעמה של הנתבעת, רו"ח שגב, שוגה באופן דומה בעת שהוא עורך השוואה בין החשבון כפי ששולם לתובעת (נספח סג') לבין החשבון הסופי שנתבע על ידה (נספח כז').

לפי השיטה הקבועה בחוזה אין כל משמעות לתוכנם של החשבונות החלקיים. סעיף 59 (עמ' 28 לחוזה - נספח א') מבהיר את אופן תשלום החשבונות החלקיים. הקבלן מגיש למפקח את ערכו של חלק המבנה שבוצע מיום התחלת העבודה ובצרוף החומרים המצויים במקום ומהחשבון שעורכים מפחיתים את התשלומים שבוצעו עד כה.

ס' 59 (9) (עמ' 30 לחוזה) מבהיר כי באישור תשלומי ביניים ובביצועם אין משום הסכמה לטיב העבודה ו/או לאיכות החומרים ולנכונות המחירים. משמע - תשלומי הביניים הינם "על חשבון" ואין לראות בתוכנם של החשבונות משום חיוב של מי מהצדדים באשר לנכונותם. רק בחשבון הסופי נקבעים הכמויות והמחירים הסופיים.

הנתבעת, שניסחה החוזה, הייתה ערה לאפשרות שיתכן מצב בו בחשבונות החלקיים ישולמו לקבלן סכומים העולים על המגיע לו ולכן כללה בחוזה את סעיף 61 (עמ' 32) הדן בתשלומי יתר.

אין לקבל, איפוא, את טענת הנתבעת בסיכומיה לפיה יש לייחס משמעות כלשהי לשינוי בכמויות שבין החשבונות. הכמויות הסופיות נקבעות בחשבון הסופי וכאן אושרו כמויות אלה.

ועוד, חשבון 20 כפי שהוגש על ידי התובעת לא הוצג. על הנתבעת, המייחסת חשיבות כה גדולה לפערים, היה להציג חשבון זה כדי שניתון יהיה להתייחס ולמשמעויות שמייחסת לו הנתבעת. בהעדרו לא הוכיחה הנתבעת טענותיה אלו.

המספרים עליהם מצביעה הנתבעת בסעיף 57 לסיכומיה נכונים מתמטית אך אינם מביאים למסקנות עליהם היא מצביעה. עיון בחשבון 19 מראה שכל הכמויות המפורטות בו הינן במספרים שלמים בעוד שבחשבון הסופי הכמויות כוללות שברים והמספרים אינם "עגולים". עולה מכך בבירור כי הכמויות בחשבונות החלקיים אינן סופיות ואילו בחשבון הסופי הן מופיעות בדיוק רב.

כאמור על פי החוזה החשבון הסופי הוא המחייב את הצדדים ובו נקבעות הכמויות הסופיות שביצע הקבלן והמחירים שיש לשלם תמורתן.

כל האמור לעיל מבהיר כי למרות שטענת הנתבעת כי היא שילמה בגין פרק 57 סכום העולה ב- 1,523,123 ש"ח נכונה מתמטית אין בה מאום.

הנתבעת בחרה להציג רק את הפרק בו שילמה ביתר (לטענתה) ואין היא מתייחסת לפרקים בהם שילמה בחסר (כטענת התובעת). בהצגה כזו יש חוסר דיוק בלשון המעטה. הטבלה שלהלן מצביעה הפערים שבין החשבונות (בחלוקה לפי מבנים):

ההפרש בחשבון סופי (של התובעת - נספח כז') בחשבון 20 (של הנתבעת - נספח סד') המבנה

-1,523,123 3,755,251 5,278,374 מבנה 1

-1,563,457 5,410,043 6,973,500 מבנה 2

-218,350 1,871,005 2,089,355 מבנה 3

-67,847 204,653 272,500 מבנה 4

6,418,998 6,418,998 מבנה 5

589,178 589,178 מבנה 6

701,946 701,946 מבנה 7

4,337,345 18,951,074 14,613,729 סה"כ

דהיינו מדובר בהשוואה בין שני חשבונות שאינם ברי השוואה ואין בכך כדי להראות שהנתבעת שילמה סכומים עודפים לתובעת, במכלול הכללי.

מועד הגשת החשבון הסופי:

21. טוענת התובעת כי הגישה החשבון הסופי ביום 13.6.99 לאחר סיום העבודות וקבלת תעודת השלמת המבנה במאי 99 (נספח נד'). החשבון הסופי שהוגש כלל דפי "פלוס מינוס" (נספח נה'), סקיצות, פרוטוקולים, הוראות לביצוע העבודות הנוספות ובקשה להארכת ביצוע החוזה בצירוף מכתב נלווה עם דרישת תשלום תקורה בשל התארכות הביצוע (סעיף 34 לתצהיר עזריה).

דפי הפלוס מינוס הם ששימשו את הבסיס להכנת חשבון השינוי הסופי על ידי הנתבעת ולאחר קבלת המסמכים, הוצאת החשבון תלויה בנתבעת.

עמדת הנתבעת כי החשבון הסופי הוגש רק ביום 31.1.2001.

22. העובדה שהוגשו דפי פלוס מינוס אינה שנויה במחלוקת ועובדי הנתבעת השתמשו בהם לעריכת הוראות השינויים בחוזה. לא הוצג בפני החשבון הסופי, שנטען שהוגש ביום 13.6.99, למרות שהתובעת לא חסכה בהגשת מסמכים לבית המשפט. הוצג בפני רק החשבון הסופי שהוגש ביום 26.1.01 (נספח כז').

אין מחלוקת שדפי הפלוס מינוס נמסרו קודם לכן והנתבעת אף עבדה עליהם, אך אין זה חשבון סופי, במיוחד כאשר לאחר מכן הוגש חשבון חלקי מס' 20 ורק לאחר מכן הוגש חשבון סופי. עצם העובדה שהתובעת צירפה את החשבון הסופי מיום 26.1.01 (נספח כז'), יש בה כדי להצביע שלא היה חשבון סופי קודם.

זאת ועוד התובעת סומכת על מכתב ששלחה למי ערד ביום 13.6.99 בה נדרשה החברה, שזכתה במכרז, לחתום על דפי פלוס מינוס (נספח נ'). במכתב זה אין זכר לדרישה לחתום על חשבון סופי.

בנוסף, בפגישה שהתקיימה ביום 29.11.00 (נספח כא' למוצגי הנתבעת) בסעיף 3 לפרוטוקול צוין כי על הקבלן להשלים את הכנת החשבון הסופי. ביום 8.2.01 פונה התובעת לנתבעת ומודיעה כי החשבון הסופי הוגש למחלקה הטכנית (נספח כה).

בפגישה מיום 15.2.01 (נספח כד' לתצהיר הנתבעת) מצוין כי:"הקבלן הגיש את הח"ן הסופי לבדיקתו של מר זיגו מרכוס בחודש פברואר 2001". אין כל תיקון של התובעת שהשתתפה בפגישה לעובדות אלה. אם אכן הוגש החשבון הסופי קודם לכן, הייתי מצפה שהתובעת תדרוש את תיקון פרוטוקול הישיבה לגבי מועד הגשת החשבון הסופי.

התובעת ערה לכך שלמעשה לא הוגש חשבון סופי כפי שניתן ללמוד ממכתב ששלחה לנתבעת ביום 14.12.00 שם ציינה כי "הח"ן הסופי יחד עם שינוי החוזה הוגש לכם לפני כשנה וחצי (5/99) על מנת שברגע שנסיים את עבודות התאורה (חלק עליון) נוכל לסיים את הח"ן הסופי לחוזה הנ"ל". דהיינו לא היה חשבון סופי קודם כאשר התובעת הגישה, כאמור, גם חשבון חלקי 20 (נספח סד') ביום 26.6.00

המסקנה מכל אלה היא כי החשבון הסופי, שהוצג בפני, הוגש ביום 26.1.01.

הארכת תקופת הביצוע:

23.סעיף 41(ב) לחוזה קובע זכאות התובעת להארכת ביצוע בגין שינויים ותוספות חריגים שהוטלו עליה מעבר למה שנקבע בחוזה. התובעת טוענת לעיכובים שנגרמו בשל אי הכנת תוכנית חתכים שמנעה ביצוע עבודות הסלילה, אי כניסתו של קבלן בזק לביצוע עבודות תת קרקעיות, הפסקת העבודה בפרויקט למשך 3 חודשים, לפי הוראות המפקח ועיכוב ביצוע עבודות רשת מי קולחין וכן העבודות הנוספות של החציבה, חפירה, גריסה ומיון ועבודות מילוי בפלח 1 ב' שנדרשה לבצע. הארכה נדרשת היא של 13 חודש, כאשר 8 חודשים מקורם בעבודות חציבה גריסה ומיון והעבודות בפלח 1ב'. התובעת סומכת על כך שבחוזה קו המים ניתנה לה אורכה של 6 חודשים לביצוע עבודות חציבה, חפירה, הידוק ומיון של 33,757 מ"ק שעסקינן למעשה באותה עבודה.

עמדת הנתבעת כי מאחר ועבודות החציבה, הגריסה, המילוי אינן חלק מהחוזה אין להחיל עליהם את הוראות החוזה בדבר הארכת תקופת הביצוע. לגבי עבודות שבוצעו בפלח 1ב אישר מנהל התובעת כי הובהר לו שאין בתוספת העבודות כדי לשנות את לוח הזמנים לביצוע (עמ' 9 ש' 11-12).

24.העובדה שהתובעת לא קיבלה תוכנית חתכים לא מנעה ממנה להתחיל בעבודה. גם כאשר התקבלו התוכניות לא החלה התובעת בעבודה (יומני עבודה נ/1 - נ/4). לא רק זאת סעיף 42 (ט) לחוזה קובע כי התקופה שבין המועד שנקבע להתחלת עבודה לבין ההתחלה בפועל לא תובא בחשבון לצורך הארכת התקופה.

לגבי העיכוב שמקורו בעבודות בזק הרי שבסיור הקבלנים (נספח ד' למוצגי הנתבעת) נאמר מפורשות כי על הקבלן להביא בחשבון שאינו עובד יחידי כאשר עימו יעבדו קבלנים נוספים ועליו לתאם עבודותיו עימם ולא יוכרו תביעות בגין זאת לא בתחום הכספי ולא בתחום הלו"ז. התובעת אינה זכאית להארכת מועד ביצוע בגין עבודות שבפלח 1ב שם הוסכם כי "לו"ז לשלב ב1 יבנה כך שהתאריך הסופי של כל העבודות בשלב זה יהיה זהה לתאריך גמר כל עבודות בשלב א'" (נספח ח'). לא ניתן לקחת מההסכם את החלקים הנוחים ולהתעלם מחלקים שאינם נוחים. כך גם לגבי עיכובים בגין עבודות תשתית בזק שכן הובהר מפורשות שלא תינתנה אורכות.

שונה המצב לגבי עבודות חציבה, חפירה, מילוי, עבודות מי הקולחין ועבודות התאורה שגרמו לעיכוב.

ניצן קיטלרו נשאל בחקירתו אם בגין 73,269 מ"ק עבודות חפירה, חציבה ומיון נדרשת אורכה לביצוע השיב: "... שיתכן אך אנו לא המלצנו לועדה כי לא מצאנו לנכון" (עמ' 75 ש' 28-27). אין כל הסבר מדוע לא ניתנה אורכה לכך. כאשר לגבי 33,757 מ"ק שבוצעו ואשר שולמו במסגרת חוזה קו המים ניתנה אורכה של 6 חודשים. לדעתי אורכה זו שניתנה במסגרת חשבון קו המים התייחסה למעשה לחוזה זה ולכן יש ליתן אורכה זהה גם כאן.

מנגד לא הוגשו חשבונות חלקיים מהם ניתן ללמוד מתי בוצעו עבודות החפירה והחציבה. התובעת הגישה את ת/1 שענינו טופס שינוי חוזה ובו בקשה להארכת תקופת הביצוע. בניגוד לנדרש בסיכומים התבקשה שם אורכה של 11 חודש ולא 13 חודש כמו בפני. ת/1 הינו ללא תאריך ולא ברור כלל אם הוגש אם לאו.

סופו של דבר אני מאשרת אורכה של 6 חודשים, בהסתך על העובדה שניתנה אורכה בחוזה קו המים לגבי ביצוע עבודות גריסה וחציבה של 33,757 מ"ק.

התייקרויות:

25. את ההתייקרויות יש לחשב עד תום מועד הארכה שניתנה. על התובעת היה לסיים עבודתה במשך 12 חודש. צו התחלת עבודה, ניתן ביום 4.6.97 לפיכך היה על העבודה להסתיים עד ליום 3.6.98 ועם הארכה של 6 חודשים עד ליום 3.12.98 וההתייקרויות יחושבו עד למועד זה.

התובעת זכאית לסכומים כדלקמן :

א.בגין עבודות גריסה ומילוי של 73,269 מ"ק סך של 2,129,930 ש"ח (ס' 14 לפסה"ד).

ב.בגין עבודות חציבה של 73,269 מ"ק סך של 1,220,662 ש"ח (ס' 15 לפסה"ד).

ג.עבודות נוספות נספח נא' סך של 79,949 ש"ח (ס' 16 לפסה"ד).

ד.עבודות נוספות, נספח נב' סך של 1,259,339 ש"ח (ס' 18 לפסה"ד).

ה.עבודות נוספות, נספח נג' סך של 1,718,685 ש"ח (ס' 19 לפסה"ד).

הסכומים המפורטים בסעיפים א' - ה' מסתכמים לסכום כולל של 6,408,565 ש"ח. סכום זה יש לצרף לחשבון הסופי ולהפחית מכולם ההנחה הכללית בשיעור של 4.5% (נספח כז' עמ' 50)

26. לפיכך החשבון הסופי יהיה כלהלן:

הסכום המבנה (בטור "סכום מצטבר מבנה" נספח כז')

3,755,251 מבנה 1 (עמ' 46)

5,410,043 מבנה 2 (עמ' 47)

1,871,005 מבנה 3 (עמ' 47)

204,653 מבנה 4 (עמ' 48)

11,240,952 סה"כ חוזה מקורי

6,408,565 עבודות נוספות (כמפורט בס' 25 לעיל)

17,649,517 סה"כ

794,228 4.5% הנחה

16,855,289 מצטבר לתשלום

1,961,210 התייקרויות (עפ"י תחשיב שלהלן)*

15,239,506 בהפחתת תשלומים (עמ' 15 לנספח סד' וס' 57 לסיכומי הנתבעת)

3,576,993 סה"כ לתשלום

את ההתייקרויות יש לחשב עד למדד חודש 12/98. ההתיקרויות תחושבנה לפי אותו היחס המפורט בחישוב שבנספח כז' (עמוד 3 חשבון סופי ריכוז שלמען הזיהוי נחתם על ידי) כלהלן:

11,668,204 ש"ח מתוך 18,129,865 ש"ח, המהווים 64% מהחשבון, צמודים לעליית מדד הבניה. מתוך 16,855,289 ש"ח 64% הם 10,847,897 ש"ח שיוצמדו למדד הבניה.

4,063,262 ש"ח מתוך 18,129,865 ש"ח, המהווים 23% מהחשבון, צמודים לעליית מדד עבודות עפר. מתוך 16,855,289 ש"ח 23% הם 3,777,609 ש"ח שיוצמדו למדד עבודות עפר.

2,398,398 ש"ח מתוך 18,129,865 ש"ח, המהווים 13% מהחשבון, צמודים לעילת מדד הסלילה. מתוך 16,855,289 ש"ח 13% הם 2,229,783 ש"ח שיוצמדו למדד הסלילה.

הצבת הסכומים דלעיל בטבלת חישוב ההתייקרויות כפי שנערכה על ידי התובעת בריכוז החשבון הסופי (נספח כז' - עמ' 3), יביא לתוצאה של ההתייקרויות:

סכום התייקרות אחוז התייקרות מדד חשבון מדד בסיס סכום להתייקרות סכום מצטבר קודם (חשבון 20) סכום מצטבר בחשבון סופי

88,214 15.57% 175.9 152.2 566,507 10,281,390 10,847,897

167,817 11.36% 119.04 106.9 1,477,731 2,299,878 3,777,609

120,538 14.10% 122.2 107.1 854,942 1,374,841 2,229,783

376,569 התייקרות בחשבון זה 2,899,180 13,956,109 16,855,289

1,584,641 בצרוף התייקרויות בחשבון קודם (חשבון 20)

1,961,210 סה"כ התייקרות מצטברת

הוצאות תקורה:

27.כפועל יוצא מהתארכות העבודה שיעור התקורה הנדרש על ידי התובעת הוא בסך 701,946 ש"ח (עמ' 50 נספח כז).

סעיף 42 לחוזה קובע את התנאים לתשלום התקורה. בסעיף 42(7) נקבע כי תנאי לתשלום התקורה היותה כלולה בחשבון הסופי.

התקורה לא נכללה בחשבון הסופי שהוגש לנתבעת. מר עזריה העיד שאין הם כוללים התקורה בחשבון הסופי אלא מצרפים זאת כמכתב נלווה לחשבון (עמ' 22 ש' 25-27). בחשבון הסופי שצורף לכתב התביעה לא נכללה תקורה.

התקורה נכללה בחשבון הסופי שצורף לתצהיר התובעת (נספח כז'), שהוא תיקון שנעשה על ידי מר עזריה מאוחר יותר לשם הדיון המשפטי ולא הועבר בזמן אמת לנתבעת (עמ' 23 ש' 4-1) ולו מסיבה זו אין התובעת זכאית לתשלום תקורה.

רו"ח פורת מטעם התובעת העיד כי כאשר התמורה המשולמת לקבלן עולה באותו יחס בו מתארכת תקופת הביצוע, התקורה היא אפס (עמ' 5 ש' 30-31).

היחס שבין התמורה לה זכאית התובעת, בגין עבודות מי הקולחין, התאורה וחפירה וחציבה לבין התמורה על פי ה

א 1247/02 מי ערד חברה להנדסה פיתוח ובניין בע"מ (בפירוק) נ' מדינת ישראל- משרד הבינוי והשיכון